בית אבות סיעודי

בית אבות סיעודי רמת גן

עם השיפורים הטכנולוגיים של הרפואה המערבית עולה בהתמדה גם תוחלת החיים. אולם העלייה בתוחלת החיים מביאה עימה לא אחת גם ירידה באיכות החיים. קשישים רבים מגיעים אומנם לגילאי זקנה מופלגת, אך הופכים לסיעודיים. קשישים סיעודיים אינם מסוגלים לבצע בעצמם מטלות יומיומיות פשוטות. לשם כך הם זקוקים לשירותי סיעוד. אחת האפשרויות היא להיעזר בשירות של מטפל/ת סיעודי/ת או עובד/ת זר/ת שיסעדו את הקשיש 24 שעות ביממה. אפשרות נוספת היא מעבר אל בית אבות סיעודי.

מה ההבדל בין בית אבות רגיל, דיור מוגן ובית אבות סיעודי?

קשישים רבים עוברים להתגורר בבית אבות, בין אם ביוזמתם ובין אם ביוזמת בני משפחתם. בית אבות שאינו סיעודי הוא בית אבות שבו הדיירים לא זקוקים לטיפול והשגחה צמודים. בבית אבות רגיל מתגוררים קשישים המסוגלים לדאוג לעצמם ולבצע פעולות יומיומיות שגרתיות. הם מקבלים חדר פרטי, יכולים לבשל לעצמם, להתקלח בעצמם ולדאוג לכל צרכיהם. בבתי אבות אלו יש גם פעילות חברתית ענפה הכוללת הרצאות, חוגי ספורט, חוגי אומנות ועוד, המאפשרים לקשישים ליהנות מאיכות חיים גבוהה גם בגיל הזהב. כמו כן נהנים הקשישים משירותים רפואיים בעת הצורך וממקום מגורים מוגן. לכן ישנם קשישים רבים שמחליטים ביוזמתם לעבור לבית אבות שכזה.

דיור מוגן גם הוא מיועד לקשישים המסוגלים לדאוג לעצמם. בדיור מוגן לא תמיד ישנה פעילות חברתית ענפה כמו בבתי אבות, ולכן הוא מיועד בעיקר לקשישים שמעוניינים לגור בסביבת מגורים בטוחה ומוגנת. דיור מוגן מספק לקשישים אלו את כל הצרכים הדרושים להם: אבטחה במשך 24 שעות ביממה, שירותים רפואיים, חדר אוכל, מכבסה וכדומה.

לעומתם, בית אבות סיעודי מיועד אך ורק לקשישים שאינם יכולים לנהל אורח חיים עצמאיים. בעקבות גילם ומחלות זקנה שונות, הם אינם מסוגלים להכיל לעצמם אוכל, להתקלח, להתלבש או אפילו לעשות את צרכיהם. בבית אבות סיעודי זוכים הקשישים לטיפול והשגחה צמודים של מטפלים סיעודיים, כמו גם לשירותים בריאותיים מקיפים. מטבע הדברים בבית אבות סיעודי לא מתקיימות פעילויות חברתיות רבות. מן הראוי לציין כי ישנם גם בתי אבות רגילים שבהם יש מחלקה סיעודית.

במה עדיף בית אבות סיעודי על פני מטפל/ת סיעודי/ת במשרה מלאה?

לכאורה כל מטפל/ת סיעודי/ת (ישראלי/ת או זר/ה) אמורים לספק לקשיש את אותם שירותים שמספק בית אבות סיעודי, פרט לכך שהקשיש נשאר בביתו ובסביבה המוכרת לו. אולם השירותים של מטפלים סיעודיים בבית אינם מלאים כמו בבית אבות סיעודי. גם אם המטפל גר בבית הקשיש, הוא עדיין זכאי ליום חופש אחד בשבוע. לא תמיד יש בן משפחה שיכול להחליף אותו ביום זה. כמו כן מטפל סיעודי אמנם דואג לכל הצרכים הבסיסיים של הקשיש, אך עדיין נשארות מטלות שוטפות כמו תשלום חשבונות, ביצוע קניות, ניקיון הדירה וכדומה שאינן נמצאות בתחומי אחריותו. כאשר אין לאף בן משפחה אפשרות לדאוג לעניינים אלו, בית אבות סיעודי הוא הפתרון הטוב ביותר.

נוסף על כך, במקרה של מטפלים זרים קיים מחסום השפה והבדלי התרבות. לא תמיד המטפלים מצליחים לתקשר עם הקשישים או בני משפחותיהם, ולעיתים הבדלי התרבות יכולים לגרום לקצרים בתקשורת. לפיכך, בית אבות סיעודי שבו כל הצוות דובר עברית הוא פתרון טוב יותר.